חוקי התנועה של ניוטון

חוקי התנועה של ניוטון הם שלוש טענות, שפורסמו יחד בעמודים הפותחים של ה־Principia ב־1687, אשר הפכו ליסוד המכניקה הקלאסית.

החוק הראשון אומר שגוף ממשיך במצב המנוחה שלו או בתנועה אחידה בקו ישר אלא אם פועל עליו כוח. לא התנועה דורשת הסבר — רק שינויי התנועה.

החוק השני, F = ma, אומר שהכוח השקול על גוף שווה למסה שלו כפול התאוצה שהוא מחולל. כל בעיה דינמית ספציפית — מטוטלת מתנדנדת, תפוח נופל, כוכב לכת במסלול — מצטמצמת לרישום הכוח והפעלת החוק השני.

החוק השלישי אומר שכל כוח מגיע בזוג עם כוח שווה והפוך על גוף אחר. רקטות, הליכה, שחייה: כולן תופעות של החוק השלישי. שימור התנע הוא תולדה ישירה.

שלושת החוקים יחד תקפים רק במערכות ייחוס אינרציאליות. תורות היחסות של איינשטיין שינו אך לא הפילו אותם.

ניוטון פרסם את שלושת החוקים בפתיחת ספר I של ה־Principia ב־1687, וסינתז שני עשורים של חישוב פרטי שנעשה בוולסת'ורפ בשנות המגפה 1665–1666. מתוכם יחד עם הגרוויטציה האוניברסלית הוא גזר את חוקי קפלר, הסביר את הגאות, וחזה את שיבת השביטים.