נקיפת שיווי היום והלילה
התנועה החרוטית האיטית של ציר הסיבוב של כדור הארץ, מחזור של 25,800 שנה, המונעת על ידי מומנטי גאות של הירח והשמש על בלט קו המשווה.
הגדרה
נקיפת שיווי היום והלילה היא הסיבוב האיטי של ציר הסיבוב של כדור הארץ סביב הקוטב של המילקה, המתווה חרוט בזווית חצי של 23.4° במחזור של כ־25,800 שנה. היא מונעת על ידי המומנט הכבידתי המשולב שהירח והשמש מפעילים על בלט קו המשווה של כדור הארץ — סטייה של כ־21 ק"מ של צורת כדור הארץ מכדור מושלם, הנגרמת על ידי עיוות צנטריפוגלי של סיבובו. המומנט ניצב לווקטור התנע הזוויתי של כדור הארץ וכך מסובב אותו במרחב ולא מטה את הציר.
היפרכוס מניקיאה גילה את הנקיפה סביב 130 לפנה"ס על ידי השוואת אורכי קואורדינטות שמימיות של כוכבים בתצפיותיו עם אלו שקוטלגו על ידי טימוכריס 150 שנה לפני כן. ניוטון נתן את ההסבר הפיזיקלי הראשון ב־Principia (1687), ושייך אותה למומנטי הירח והשמש על הבלט. תורה מודרנית מייחסת לירח כ־2/3 מקצב הנקיפה הכולל ולשמש 1/3, בהתאמה לערך הנצפה של 50.3 שניות קשת בשנה (מחזור של 25,800 שנה) בדיוק גבוה.
לנקיפת שיווי היום והלילה יש השלכות קוסמולוגיות: זהות "כוכב הקוטב" משתנה על פני אלפי שנים. במצרים העתיקה, תובאן (α Draconis) היה כוכב הקוטב. היום זה פולאריס. בעוד כ־13,000 שנה, וגה תהיה בתוך 5° מן הקוטב השמימי הצפוני. הנקיפה גם מעתיקה את תאריכי העונות של נקודות ההיפוך ושווי היום והלילה על רקע הכוכבים, וזוהי אחת התופעות שאסטרונומים מנסים להפריד ממשתני המימד של מסלול כדור הארץ (מחזורי מילנקוביץ') כאשר הם ממדלים אקלים ארוך טווח.