לאונרד אוילר

לאונרד אוילר נולד בבאזל בשנת 1707 והוכשר אצל משפחת ברנולי באוניברסיטת באזל. הוא בילה את מרבית הקריירה שלו באקדמיה המלכותית הרוסית למדעים בסנקט פטרבורג, עם תקופת ביניים ארוכה באקדמיה של ברלין תחת פרידריך הגדול. הוא פרסם יותר מ־850 חיבורים — מאמרים, מונוגרפיות וספרי לימוד — על פני כמעט כל ענף של המתמטיקה והפיזיקה של המאה השמונה־עשרה, כולל הרבה שפשוט לא היה ידוע לפניו.

תרומתו למכניקה הקלאסית מתחילה בספר הלימוד Mechanica משנת 1736, הטיפול המקיף הראשון במכניקה הניוטונית באמצעות החשבון הדיפרנציאלי החדש במקום השיטות הגיאומטריות של ה־Principia. הוא המשיך וגזר את משוואות אוילר־לגראנז' לתנועה, את משוואות אוילר לדינמיקת גוף קשיח (השולטות בכל סביבון, כוכב לכת וג'ירוסקופ מסתובבים), את משוואות אוילר לזרימת נוזלים, ואת משוואות היסוד לכפיפת עמודים. הסימון שהציג — f(x) עבור פונקציות, e לבסיס הלוגריתם הטבעי, i ליחידה המדומה, π בתפקידו המודרני, Σ לסכימה — הוא הסימון שעדיין בשימוש היום.

הוא התעוור בעין ימין שלו ב־1738 והתעוור לחלוטין ב־1771, אך המשיך לייצר מתמטיקה בקצב מדהים באמצעות הכתבה. הוא מת בסנקט פטרבורג ב־1783, כשהוא עובד עד אחרי הצהריים האחרונים שלו. כתביו המכונסים, ה־Opera Omnia, משתרעים על יותר מ־70 כרכים ועדיין לא הושלמו.