גוטפריד וילהלם לייבניץ

גוטפריד וילהלם לייבניץ נולד בלייפציג בשנת 1646, והפך לאחד האינטלקטים הרב־גוניים ביותר של המאה השבע־עשרה. הוא היה דיפלומט, ספרן לדוכס הנובר, היסטוריון, פילוסוף, תיאולוג, משפטן — וכתשוקה פרטית — מתמטיקאי פעיל. בין סוף שנות ה־1670 לאמצע שנות ה־1680 פיתח חשבון אינפיניטסימלי ללא תלות בניוטון ופרסם אותו לפניו. סכסוך הבכורה שבא בעקבות זאת הרעיל את המתמטיקה האנגלו־יבשתית במשך חצי מאה, אך סימן־הרישום של לייבניץ — dx, dy, ∫ — הוא זה שהמתמטיקאים משתמשים בו עד היום.

במאמרו Brevis demonstratio erroris memorabilis Cartesii משנת 1686 טען נגד הגדרת דקארט של כמות התנועה כ־m·v, והציע במקומה את הסקלר m·v² — גודל שלייבניץ כינה vis viva, 'הכוח החי'. הדקארטיאנים והלייבניציאנים נאבקו עליו במשך שישים השנים הבאות. בעיני זמננו ניתן לראות ששני הצדדים צדקו בחלקם: m·v (עם סימן — וקטור) נשמר בהתנגשויות, וכך גם ½·m·v². ה־vis viva של לייבניץ החמיצה פקטור של שניים ולא הפכה לחוק שימור האנרגיה המלא במשך עוד מאתיים שנה, אך הרעיון שריבוע התנועה נשמר היה צעד מכריע לקראתו.

השפעתו של לייבניץ עוברת כחוט השני כמעט בכל ענף של מחשבה רציונלית. הוא הקדים את הלוגיקה הסימבולית בשלוש מאות שנה; המונדולוגיה שלו הייתה אחד הניסיונות השיטתיים הראשונים לאטומיזם מטפיזי; עקרון הטעם המספיק שלו עודנו צעד סטנדרטי בפילוסופיה. הוא מת בהנובר בשנת 1716, שכוח ברובו מפטרוניו ושקוע בחובות. כתביו המכונסים עדיין מתפרסמים.