גלילאו גליליי
תזמן נברשת מתנדנדת לפי דופקו וגילה את סודה של המטוטלת.
ביוגרפיה
גלילאו גליליי נולד בפיזה בשנת 1564, ובילה את מרבית שנות יצירתו כפרופסור למתמטיקה בפדובה וכפילוסוף חצר בפירנצה. בשנת 1583, בעודו סטודנט לרפואה, ישב בקתדרלת פיזה וצפה בנברשת ברונזה מתנדנדת מעל ראשו, ותזמן את תנודותיה לפי דופק ידו. כל מחזור ארך פרק זמן זהה, ללא קשר לרוחב התנודה. התצפית הזאת — איזוכרוניזם — הפכה לגרעין שממנו צמחו שעון המטוטלת והמכניקה המודרנית.
בשנת 1609 שמע שיצרן משקפיים הולנדי בנה מכשיר שבאמצעותו דברים רחוקים נראים קרובים יותר. תוך חודשים ספורים ליטש בעצמו עדשות ובנה טלסקופ שהיה טוב פי כמה מכל מה שהיה באירופה. הוא כיוון אותו אל שמי הלילה וראה מכתשים על הירח, ארבעה ירחים המקיפים את יופיטר, ואת מופעי נוגה. דבר מכל אלה לא התיישב עם היקום הארץ־מרכזי שלימדוהו. הוא פרסם את תצפיותיו בספר Sidereus Nuncius בשנת 1610 והפך לפרו הפומבי ביותר של המודל ההליוצנטרי של קופרניקוס.
על עמדה זו העמידה אותו האינקוויזיציה הרומית למשפט בשנת 1633 וגזרה עליו מאסר בית, שבו נשאר עד מותו בשנת 1642. בשנים האחרונות האלה, עיוור וכלוא, כתב את 'שני המדעים החדשים' — הספר שייסד את חקר התנועה והחומרים כמקצועות כמותיים ומתמטיים.
תרומות
- 01גילה את האיזוכרוניזם של המטוטלת (1583)
- 02שיפר את הטלסקופ וצפה בירחיו של יופיטר (1610)
- 03תיעד את מופעי נוגה, ובכך אישש את המודל ההליוצנטרי
- 04ביסס את חוק נפילת הגופים
- 05ייסד את מדע התנועה המודרני ב'שני המדעים החדשים'
יצירות מרכזיות
הדיווח הראשון שפורסם על תצפיות שנערכו באמצעות טלסקופ. תיאר מכתשים ירחיים, את שביל החלב כמורכב מכוכבים בודדים, וארבעה ירחים המקיפים את יופיטר.
מאמר פולמוסי על טבעם של השביטים שהפך למניפסט של השיטה המדעית. מכיל את הצהרתו המפורסמת של גלילאו כי ספר הטבע כתוב בלשון המתמטיקה.
שיחה בין שלוש דמויות המשווה בין המודל התלמי והמודל הקופרניקאי. טיעונו המשכנע לטובת המודל ההליוצנטרי הביא ישירות להעמדתו של גלילאו לדין בפני האינקוויזיציה.
ספרו האחרון והחשוב ביותר של גלילאו. ייסד את מדעי חוזק החומרים והקינמטיקה, וגזר את המסלול הפרבולי של קליעים ואת חוק נפילת הגופים.