אמלי אמי נתר

אמי נתר נולדה בארלנגן בשנת 1882, בתו של המתמטיקאי מקס נתר. היא רצתה ללמוד מתמטיקה בתקופה שבה האוניברסיטאות הגרמניות לא קיבלו נשים, והאזינה להרצאות בארלנגן משנת 1900 עד 1903 — רק שתי נשים הורשו בקרב כאלף סטודנטים זכרים. היא נרשמה באופן רשמי כשהכללים שוחררו לזמן קצר, וקיבלה את הדוקטורט שלה ב־1907 על תורת האינווריאנטים — עבודה שהיא עצמה ביטלה מאוחר יותר כבלתי ראויה לציון.

מ־1908 עד 1915 עבדה כעוזרת ללא שכר בארלנגן. ב־1915 הילברט וקליין, שהכירו בכישרונה יוצא הדופן, הזמינו אותה לגטינגן כדי לסייע בניסוח המתמטי של תורת היחסות הכללית. האוניברסיטה סירבה לאפשר לה להחזיק במשרת הוראה בשכר בשל מינה. היא הרצתה תחת שמו של הילברט במשך שנים. ב־1918 הוכיחה את המשפט הנושא את שמה: לכל סימטריה רציפה של מערכת פיזיקלית קיים גודל נשמר. שימור האנרגיה נובע מסימטריית תזוזת זמן; שימור התנע נובע מסימטריית תזוזת מרחב; שימור התנע הזוויתי נובע מסימטריה סיבובית. המשפט הוא מפתח הדלת של כל הפיזיקה התאורטית המודרנית.

היא הפכה ל־Privatdozent ב־1919 ולפרופסורית במשרה קבועה ב־1922 — האישה הראשונה שהחזיקה בכיסא מלא במתמטיקה בגרמניה. היא המשיכה וייסדה את האלגברה המופשטת המודרנית; המבנים שהציגה (חוגי נתר, מודולי נתר) עדיין נושאים את שמה. כשהנאצים גירשו יהודים מהאוניברסיטאות הגרמניות ב־1933, היא היגרה לקולג' בריין מור בארצות הברית. היא מתה שם ב־1935, בגיל 53, מסיבוכים לאחר ניתוח. איינשטיין, שלא פיזר שבחים אלא כשהתכוון, כינה אותה 'הגאון המתמטי היצירתי המשמעותי ביותר שהופיע מאז תחילת החינוך הגבוה לנשים'.