גבריאל אמילי לה טונלייה דה ברטיי, מרקיזה דו שאטלה

אמילי דו שאטלה נולדה בפריז בשנת 1706 למעמד אצולה זוטרה, וחונכה — באופן יוצא דופן עבור נערה ממעמדה — בלטינית, יוונית, מתמטיקה ומדעי הטבע. בגיל 19 נישאה למרקיז דו שאטלה, וזמן קצר לאחר מכן נכנסה לשותפות המפורסמת עם וולטר, שעמו חיה ושיתפה פעולה במשך חמש־עשרה שנים בטירת סירה שבלורן, ובנתה עמו מכון מחקר פרטי לכל דבר.

יצירתה המתמשכת ביותר הייתה התרגום הצרפתי הראשון — ובמשך מאתיים שנה היחיד — של Principia של ניוטון. התרגום, שפורסם לאחר מותה ב־1759, כלל פרשנות והגהות נרחבות משלה, והביא את המכניקה הניוטונית אל העולם דובר הצרפתית ברגע שבו הפיזיקה הדקארטית עדיין שלטה באקדמיה הצרפתית.

תרומתה המדעית החדה ביותר באה מוקדם יותר, במחלוקת על vis viva בין הניוטונים (שגרסו ש'כמות התנועה' היא m·v) ללייבניציאנים (שעמדו על כך שהיא m·v²). היא קראה את תוצאותיו של הניסיין הגרמני וילם סחרבסנדה משנת 1722 — כדורי פליז שהופלו מגבהים שונים לתוך חימר, והותירו מכתשים שנפחם משתנה כריבוע מהירות הפגיעה — והבחינה בכך שהן מכריעות את הוויכוח לטובת לייבניץ. ספרה Institutions de Physique משנת 1740 הציג טיעון זה בקפדנות לקהל הצרפתי, וביסס את האינטואיציה על צד האנרגיה שתבשיל במאה התשע־עשרה לשימור האנרגיה. היא מתה ב־1749 בלידה, שישה ימים לאחר השלמת תרגום ניוטון שלה.