דויד הילברט

דויד הילברט נולד בקניגסברג בשנת 1862 ובילה את מרבית הקריירה שלו באוניברסיטת גטינגן, שאותה הפך לבירה המתמטית של העולם. הוא תרם עבודת יסוד לתורת המספרים האלגברית, לאנליזה פונקציונלית (מרחבי הילברט), לאקסיומטיזציה של הגיאומטריה ולתוכנית הפורמליסטית בלוגיקה המתמטית. הרצאתו משנת 1900 לקונגרס הבינלאומי של המתמטיקאים בפריז מנתה 23 בעיות פתוחות שעיצבו את המתמטיקה של המאה העשרים.

בפיזיקה עבד במקביל לאיינשטיין ב־1915 על משוואות השדה של תורת היחסות הכללית, והגיע אליהן מעקרון וריאציוני בתוך כמה ימים מניסוחו הסופי של איינשטיין. הוא גייס את אמי נתר לגטינגן כדי לסייע בתאוריה והגן עליה מפני סירובה של הפקולטה לפילוסופיה למנותה: 'איני רואה שמינה של המועמדת הוא טיעון נגד קבלתה כ־Privatdozent. בסופו של דבר, הסנאט אינו בית מרחץ'. הוא מת בגטינגן ב־1943, תחת צלו של המשטר הנאצי שריקן את המחלקה שלו למעשה.