תנודת צ'נדלר

תנודת צ'נדלר היא טלטול חופשי של גוף קשיח של ציר הסיבוב של כדור הארץ במחזור של כ־433 ימים ומשרעת של כמה מטרים על פני השטח. היא התגלתה ב־1891 על ידי האקטואר־אסטרונום האמריקאי Seth Carlo Chandler, שמצא את האות המחזורי בן 433 הימים בתצפיות היסטוריות משולבות של קו רוחב ממצפים ברחבי העולם.

מוצאה הפיזיקלי הוא תחזיתו של אוילר (1758) שגוף קשיח המסתובב סביב ציר שאינו מיושר בדיוק עם הציר הראשי של האינרציה שלו עובר ניוטציה חופשית. עבור כדור ארץ קשיח מושלם, המחזור החזוי היה 305 ימים (מחזור אוילר). המחזור הנצפה של 433 ימים משקף את התגובה האלסטית של כדור הארץ: בלט קו המשווה נכנע מעט למאמצים המושרים על ידי הטלטול, ומאריך את המחזור בכ־40%. Simon Newcomb חילץ את ההסבר הפיזיקלי הזה בתוך שנה מן הגילוי של צ'נדלר.

הטלטול היה אמור לדעוך בתוך כ־70 שנה דרך חיכוך פנימי, אך לא דעך; הוא מועורר מחדש באופן רציף, ככל הנראה על ידי תנודות לחץ בתחתית האוקיינוס ושינויים אטמוספריים הפועלים כגירוי סטוכסטי על כדור הארץ כגוף קשיח. טכניקות גיאודזיה־חללית מודרניות עוקבות אחר הטלטול בדיוק תת־מילימטרי, והוא קלט סטנדרטי לכל מודל אוריינטציה של כדור הארץ בדיוק גבוה. משרעתו המתמשכת — שיווי המשקל בין גירוי מקרי וריסון פנימי — היא עדיין נושא של מחקר גיאופיזיקלי פעיל.